המילה פידבק הפכה להיות כל כך חזקה באוצר מילים שלנו, מעצבים. לכל אחד זה קרה שאנחנו עובדים על פרויקט, מרוכזים בפיגמה, שעות, ואז רוצים לצאת רגע מהמסך, תופסים מישהו מהשולחן ליד ואומרים ״אחי, בוא תן לי פידבק על זה״
הבעיה עם המילה פידבק היא שהיא לא ספציפית, היא מילה כללית מידי, לבקש פידבק זה בעצם לבקש תגובה, איך הבנאדם מגיב כשהוא מסתכל על המסך שעיצבתי עכשיו?
מעצבים מדברים הרבה על פידבק ופידבק לופ
פידבק לופ: המשתמש עושה פעולה במערכת, משהו במערכת משנתה בעקבות הפעולה, המשתמש מפרש את השינוי במערכת. הפידבק שאנחנו מקבלים מהמערכת הוא תלוי ישירות בפעולה שעשינו קודם, לעומת זאת, בשיחות עם אנשים, הפידבק שאנחנו מקבלים לרוב הוא פשוט תחושת בטן. ‍‍

‍תחושת בטן - תגובה אמוציונאלית למה שמולי, דוגמא ״אני אוהב את זה״
״עבודה טובה״ ״אהבתי מה שעשית עם זה וזה״ - הבעיה פה היא שאין לדעת מה המשתמשים יחשבו, אין לדעת אם מי שנותן לך את הפידבק הזה משקף גם את הטעם האישי של המשתמשים שלך.
הוראות - נותנים לך הצעה לשיפור, הוראות או המלצות למה צריך לשנות, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב אתה יוצא עם רשימת מטלות, זה בדר״כ נסיון להגיע לויז׳ן שיש לבנאדם בראש. גם אם ההוראות או ההכוונות שקיבלת טובות, זה לא מקדם אותך או עוזר לך להבין האם העיצוב שלך יעיל ופותר את הבעיה הספציפית או לא.
חשיבה ביקורתית - זה הפידבק שאנחנו מחפשים! זה לקחת הנחה מסוימת ולבחון אם היא נכונה או לא. כשאנחנו מעצבים משהו, אנחנו מנסים לפתור בעיה או להגיעה למטרה מסוימת בעזרת העיצוב שלנו.

ביקורת טובה מורכבת מ3 שלבים: לזהות את הרעיון ואת ההחלטות שקיבלנו, לקשר אותם למטרה, ולשאול האם זה יוביל למטרה, ולמה?

אנחנו צריכים לשאוף לקבל ביקורת טובה (חשיבה ביקורתית) ולכן אנחנו צריכים להזהר בדרך שבה אנחנו מבקשים ביקורת, ולחשוב גם על למה אנחנו מבקשים ביקורת. פידבק גרוע יכול לפגוע לא רק בעיצוב אלא גם ביחסים שלנו עם חברי צוות

‍אנוכית - מי שנותן את הביקורת מונע מאינטרסים אישיים, במודע או שלא במודע,

פידבק מוקדם מידי - אנשים לא תמיד מבקשים פידבק, אלא אם מישהו ביקש ממך במפורש, אל תתן פידבק! זה לא יוציא אותך טוב, רק יוציא אותך כמי שחושב שיודע הכל

לא שלמה - זה בד״כ יהיו מהסוג הראשון של הפידבקים (תחושת בטן), ביקורת ללא התייחסות לכל המטרה וללא הסבר למה אני אומר את מה שאני אומר

תתחילו בלקבל יותר מידע - שאלו שאלות, לדוגמא: מה היו המטרות שלך בפרויקט הזה? היו עוד כיוונים שחשבת עליהם? ומאיזו סיבה בחרת את העיצוב הסופי? היו מגבלות?
תפלטרו את עצמכם - אל תגיבו מיד, תעצרו את האינסטינקטים שלכם ותבחנו גם האם התגובה הראשונית שלכם קשורה למטרת המוצר/ פרויקט.
אל תניחו הנחות - זה בעצם מתחבר לחלק הראשון, קבלו עוד מידע לפני שאתם מניחים הנחות
אל תכפו ביקורת - כמו שאמרנו קודם, אל תתנו ביקורת מוקדם מידי או בלי שבקשו מכם, אם אתם רוצים לדבר על העיצוב, תודיעו מראש ותגשו לשיחה מנומסים ובזהירות
תדברו על הדברים החיוביים - לפעמים אנחנו לוקחים את הדברים הטובים כמובן מאליו, אל תשכחו לדבר על הדברים החיוביים.
יש טכניקה ידועה שנקראת ״הסנדוויץ״ - תתחילו עם משהו חיובי, תעברו לשלילי ותסיימו עם משהו חיובי.  

הערה שלי, אני אישית פחות מתחבר לשיטה הזאת, בתור ישראלי שאוהב שמדברים איתי תכלס, אני אוהב ביקורות קשות, מקצועיות, אבל חותכות, בלי התייפייפות ובלי טכניקות, זה לא אומר שאני לא אוהב מחמאות אבל כשמישהו ניגש אלי עם טכניקות כאלה יש בד״כ 2 אופציות, או שאני ירגיש חוסר כנות, או שאני אתבלבל ואשכח את מה שהוא אמר באמצע השיחה. אז זה קצת טריקי.

תחשבו על פרספקטיבה - מאיזה זוית אתם בוחנים את העיצוב? אפילו אם אתה משתמש פוטנציאלי, סביר להניח שהדעה שלך לא מייצגת את רוב המשתמשים.
נסה לשים את המומחיות שלך בצד, זה די קשה, אפשר לנסות להשוות לפרספקטיבה של המשתמש הממוצע, שאלו את עצמכם ״איך אני רואה את זה?״ ואח״כ נסו לחשוב ״איך המשתמש הממוצע רואה את זה?״

תקשיבו ותחשבו לפני שאתם מגיבים - רובנו לא באמת יודעים להקשיב, אנחנו ישר מגיבים ומנסים לשלול כל דבר שנשמע לנו שלילי, המשמעות של זה הוא שאנחנו לא יורדים לעומק של מה שנאמר ולא מנסים להבין או ללמוד.

ספר מומלץ בנושא הזה Just Listen by Mark Goulston

חזרו למקורות - אתם עלולים לקבל פידבק לא מקצועי, כמו שפירטנו קודם, שהוא מתבסס על טעם אישי או סיבות שלא קשורות ליעדים או המטרות של העיצוב, נסו לכוון את האנשים לדבר על המטרות ע״י שאלות, אם מתברר שיש מחלוקת על מהן היעדים, תקבעו את זה במפורש ואז תחליטו אם להגדיר מחדש את היעדים או לדבר עליהם בפגישה הבאה.

תהפכו למשתתפים בביקורת - תשנו את כיוון החשיבה שלכם מיצירתיות לחשיבה אנליטית, בין אם אתם לבד או בדיון עם עוד אנשים.
הגישה הזאת גם תתן לצוות אפשרות להפתח ולדבר על העיצוב מבלי לפחד לפגוע בכם.

ביקורות טובות, כלומר כאלה שמועילות, קורות בשיחה פתוחה, בדיון, בשאלות שנשאלות משני הצדדים, ועבודת צוות משותפת. תשתדלו להמנע משליחת מייל או סלאק או משהו כזה שלא מאפשר לכם דיון פנים אל פנים.

תרבויות ארגוניות יכולות להיות ממש גרועות ולחסום דיונים מועילים כאלה, בהרבה חברות ההנהלה מפחידה, או שעובדים תמיד מקבלים ״לא״ כשהם מנסים להציע פתרונות יעילים. התפקיד שלנו, המעצבים הוא לבנות תרבות ארגונית שפתוחה לשיתוף פעולה וביקורת בונה, בצעדים קטנים.
אחד הדברים החשובים לשינוי בכיוון הזה הוא מסגור, מכירים את זה שאתם בפגישה וכל אחד מנסה לקחת את המוצר לויזן שלו? זה לא דבר רע אבל כדי ששיחות בריינסטורמינג יהיו יעילות חשוב לשים גבולות גיזרה: פרסונה, תרחישי שימוש, ויעדים עסקיים, חשוב שכל הדברים האלה יהיו ברורים ומוסכמים ע״י כל הצוותים שעובדים יחד.